פסק-דין בתיק ב"ל 10594-10

1.         התובעת מקבלת גמלת הבטחת הכנסה מחודש 6/04. ביום 13.7.09 הודיע הנתבע לתובעת כי  מחודש 11/08 נוצר על שמה חוב בסך של 3,390 ש"ח (678 ש"ח לחודש) בגין הכנסות מנכס חמיה המנוח (להלן - הנכס). המחלוקת בין הצדדים בענייננו מתמקדת בשאלה האם יש לזקוף לחובת התובעת הכנסה מנכס, ואם כן - מה שיעור ההכנסה שיש לייחס לה מן הנכס.

2.         טענות התובעת

            התובעת טוענת, באמצעות ב"כ, כי נכס חמיה המנוח מצוי בבית סאחור. לבעלה (להלן - חאלד) אין חלק בנכס, שכן הסתלק מן הירושה והותיר את הנכס לאחיו. משכך אין לזקוף לחובתה הכנסה מנכס זה. מוסיפה התובעת כי גם אם תיזקף לחובתה הכנסה מן הנכס, אין להסתמך לצורך זה על חוות דעת השמאי שהגיש הנתבע. חוות הדעת זו אינה מבוססת,  והוכח כי נלקח בחשבון בחוות הדעת שטח גדול אשר מעולם לא היה שייך לחמיה של התובעת. לפיכך, יש לדחות את חוות דעת השמאי ולקבוע כי הנתבע לא הוכיח מה גובה החוב.

3.         טענות הנתבע

מנגד טוען הנתבע כי על פי צו הירושה לחאלד חלק בירושה. משכך, יש לזקוף לתובעת הכנסות בנכס. אם בחר חאלד להסתלק מן הירושה, אין לו להלין אלא על עצמו על שלא ניסה להפיק רווח כלשהו מהנכס, ובכך לשפר את מצבו הכלכלי. מכל מקום, על פי דין אין הנתבע יכול להתעלם מן האפשרות להפקת רווח מן הנכס.

            באשר לחוות הדעת טוען הנתבע כי זו נערכה על פי המסמכים שהמציאה התובעת עצמה. מן המסמכים עולה כי השטח בכללותו שייך לחמיה. בשל המצב הביטחוני אין השמאי יכול לערוך ביקור במקום ואולם הובא בחשבון הערך המינימאלי של הנכס, כך שכל ספק פועל לטובת התובעת. יתר על כן, התובעת לא הביאה חוות דעת נגדית הסותרת את האמור בחוות הדעת מטעם הנתבע. לנוכח האמור לעיל יש לדחות את התביעה.

4 .         המסגרת הנורמטיבית

מטרתו של חוק הבטחת הכנסה הינה להבטיח אמצעי מחיה מינימליים למבוטח שנותר ללא אמצעי קיום. מבוטח שבבעלותו רכוש אינו עונה על התנאי האמור, והוא נתפס כמי שאינו זקוק לגמלה לצורך שמירה על רף קיום מינימאלי. כך נפסק בעניין זה:

"החוק מהווה חלק ממדיניות חברתית כלכלית, כולל מערכת הביטחון הסוציאלי וקשור לחוקים אחרים... החוק יוצא מההנחה כי בעל רכוש איננו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלי..." (ההדגשות במקור- ד.פ, עב"ל (ארצי) 1078/00 פואז - המל"ל, סעיף 14 לפסק דינה של השופטת רוזנפלד, ניתן ביום 12.12.01)).

ואלה הוראות חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הבטחת הכנסה)  הרלבנטיות לענייננו:

"9.      (א) בחוק זה,

            "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם    לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות -

                      (4)        סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה;

...

            (ג) לעניין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים)...".

תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות"), מגדירה מהו שיעור ההכנסה אותו יש לזקוף למבוטח בגין הנכס:

"כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל- לפי הסכום הגבוה יותר".

5.         בתצהירו הצהיר חאלד כי אחיו מתגוררים בנכס, ואין לו כל זכות בו (סעיפים 6-7 לתצהיר). חאלד הוסיף כי מלכתחילה ירש, בדומה לאחיו, שני חלקים בנכס. ואולם לאחר מכן ביקש להסתלק מן הירושה (ע' 4 ש' 15-16). במסמך ההסתלקות (נ/2) נכתב כי חאלד קיבל 1,000 דינרים תמורת הסתלקותו מן הנכס, ואולם בעדותו טען חאלד כי על אף האמור בנ/2 לא קיבל כל תמורה בגין הסתלקותו מן הנכס (ע' 4 ש' 20-21). הסתירה בין האמור במסמך לבין עדותו של חאלד פוגעת באמינותו ובגרסתו בכללותה. מכל מקום, אם אמנם קיבל חאלד  1,000 דינר, היה עליו להודיע על כך לנתבע.  גרסתו של חאלד כי לא קיבל דבר בתמורה להסתלקותו אינה מתיישבת עם מצבם הכלכלי של בני הזוג (ע' 4 ש' 26-27) מה גם שלא ניתן לכך כל הסבר. אם אכן ויתרו התובעת ובעלה ויתרו על הנכס ללא תמורה, אין להם אלא להלין על עצמם.

            לנוכח הסתירות שנתגלו בגרסת התובעת ועדיה יש לדחות את הטענה כי חאלד הסתלק מחלקו בירושת אביו.  על כן כדין זקף הנתבע לתובעת הכנסה רעיונית מן הנכס.